גז"ד למורשע בהתאם להודאתו בהריגת שכנו על רקע סכסוך קודם - עת חבט בו תוך מהלך נסיעתו על אופנוע

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירה של הריגה - לפי סעיף 298 לחוק העונשין,  התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין).

1.         תמצית העובדות כתב האישום המתוקן.

הנאשם ומוחמד חוסיין מחאמיד (להלן: המנוח) גרים בשכונת אלמאסיאת באום אל פחם (להלן: השכונה).

ביום 3/4/12 בשעה 15:00 הגיש הנאשם תלונה במשטרת עירון נגד המנוח ונגד אחיו מונדר (להלן: מונדר), על כך שבשעה 02:00 לערך היכו אותו בפטיש וגרמו לו חבלות בראשו (להלן: התלונה). בעקבות התלונה נעצרו המנוח ומונדר ביום 4/4/12 בסמוך לשעה 01:00, נחקרו ושוחררו סמוך לשעה 11:30 .

באותו יום, בסמוך לשעה 16:30 נסע המנוח על אופנוע מסוג קוסאקי מס' רישוי 19-559-24 (להלן: האופנוע) מביתו לכיוון שכונת מחאג'נה הנמצאת במעלה רחוב בעל שיפוע חד החוצה את השכונה, כאשר הנאשם גר בחלקו העליון של הרחוב והמנוח בחלקו התחתון (להלן: הרחוב), שהוא כוון מגוריו של הנאשם. בסמוך לשעה 17:50 חזר המנוח מכוון שכונת מחאג'נה לכיוון ביתו, במורד הרחוב, וכשהגיע סמוך לכניסה לבית משפחת אבו אסכנדר מחאג'נה, הגיח הנאשם, הרים מקל שהחזיק ברשותו, נופף בו לכיוון המנוח, ופגע בו באזור הגב. (להלן: הפגיעה).

כתוצאה מהפגיעה, איבד המנוח את השליטה על האופנוע, שהמשיך להתקדם מספר מטרים במורד הרחוב, ונפל ממנו. האופנוע המשיך להתדרדר במורד הרחוב עד שנעצר בסוף הירידה שברחוב. במעשיו האמורים גרם הנאשם למותו של המנוח, זאת מנזק חמור למוח עם דימומים בין קרומי המוח ושברים בגולגולת, בעקבות חבלה קהה בראש, בכוח יחסי רב. בנוסף נגרמו למנוח שברים בצלעות מימין עם פצעי קרע בריאות והצטברות נוזל דמי בחלל הצדר, היכולים להיות קטלניים בפני עצמם.

2.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון במהלכו תוקנו העובדות המפורטות בכתב האישום, במהלך פרשת ההגנה, לאחר שעדותו של הנאשם נשמעה כמעט במלואה, ובית המשפט אף יצא לזירת העבירה עוד בתחילתו של ההליך.  הצדדים הסכימו כי במסגרת הטיעון לעונש יהיו רשאים לטעון לענין נסיבות ביצוע העבירה על יסוד הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ובלבד שלא יהיו בניגוד לאמור בכתב האישום.

            ראיות לעונש.

3.         לנאשם אין הרשעות קודמות.

4.         תסקיר שירות המבחן.

שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, נוכח חומרת העבירה ותוצאתה הטראגית, והמליץ להטיל עליו מאסר בפועל.

קצין המבחן סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, רווק בן 20, נעדר הרשעות קודמות, שהתגורר עם משפחתו בדירה שכורה באום אל פחם, קיים אורח חיים נורמטיבי במישורי חייו השונים, עבד בניקוי ביוב, תפקד באופן יעיל וגילה אחריות משפחתית. לדבריו, נאלץ לצאת לעבודה לאחר שסיים שש כיתות כדי לסייע לפרנסת אחיו ואימו החולה, הסובלת בין היתר ממחלת הנפילה ומסוכרת, לאחר שאביו עזב את הבית, והמשפחה נקלעה לתאי מחייה קשים. לאחר האירוע, עברה משפחתו להתגורר בדירה שכורה בכפר ג'ת, כדי למנוע חיכוך וקונפליקטים עם משפחת המנוח.

הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה על מעשיו, גילה צער, הבנה וחרטה כנה על מעשיו, אשם כבד ובושה בגינם. עם זאת, שלל כוונה מוקדמת מצדו לפגוע במנוח. לדבריו, המנוח ומשפחתו התגוררו בשכונת מגוריו, אך לא היו ביניהם קשרים. יום לפני האירוע הותקף ונפצע ע"י המנוח ואחיו, איבד הכרה, ונדרש לטיפול רפואי. לאחר שחרורו מבית החולים פנה לתחנת המשטרה באזור מגוריו, והגיש תלונה כנגדם. הוא סיפר כי חש כעס כלפי המנוח ואחיו מונדר, תסכול וחוסר אונים, שתקפו אותו ללא כל סיבה.

לדבריו, לפני האירוע היה בדרכו לבית דודתו הנמצא בקרבת ביתו, וכאשר הבחין במנוח נוסע לכיוונו על אופנוע, צפו אצלו תחושות ההתגוננות, הכעס, הזעם והתסכול שחווה עקב תקיפתו, אשר הביאוהו להרים מקל מהרצפה, ולזרקו לעבר המנוח שנפגע בגבו. הנאשם תאר תחושת זעזוע ובהלה ממעשיו לאחר שהבחין במנוח נופל מהאופנוע, רץ לכיוונו כדי לסייע לו, אך כשהבחין באחיו של המנוח מתקרב למקום עזב את הזירה. לדבריו, לא התכוון לגרום למות המנוח, ולא צפה את השלכות מעשיו עת פגע בו.

            הנאשם שב וביטא צער על מעשיו, אמר שלמד לקח מטעותו, גילה מודעות לבעייתיות שבהתנהגותו האלימה והבנה לבעייתיות באופן בו בחר להתמודד עם המצב. לדבריו, מעולם לא פגע באדם, התנהלותו התאפיינה ככלל בכבוד כלפי האחרים בסביבתו, ביצוע העבירה לא ייצג את דפוסי התנהגותו בדרך כלל. קצין המבחן התרשם כי ההליך המשפטי הוא מרתיע עבורו, והנאשם הבין את משמעות מעשיו והמחירים שיאלץ לשלם בגינם.

קצין המבחן התרשם כי הנאשם הבין את משמעותם של מעשיו, וכן השלכותיהם עליו, על משפחתו ומשפחת המנוח, נעדר קווים עברייניים מושרשים ו/או אלימים מוחצנים באישיותו, וכי התייסר וחוה אשמה בגין תרומתו ללקיחת חיי אדם.

            בשיחה עם קצין המבחן תיאר אכזבה עצמית, וכן מצוקה רגשית ונפשית בה היה נתון מאז האירוע הנדון. הוא סיפר כי תקופה ארוכה לאחריו לא ישן, בכל לילה סבל מסיוטים הקשורים באירוע, ועד היום הוא חווה זיכרונות חודרניים, חלומות וסיוטים המשחזרים את האירוע. התנהגותו הפכה חסרת סבלנות, אימפולסיבית ובניגוד לעבר מתקשה לשאת מצבי תסכול, לכן בחר להתבודד ולא לבוא במגע עם עצורים אחרים. הנאשם תאר תחושת אשמה, כאב, כעס וביקורת כלפי עצמו, חוסר אונים ומצב רוח ירוד. קצין המבחן ציין כי מדובר בסימפטומים המאפיינים אנשים הסובלים ממצב פוסט טראומטי.

            על אף האמור, נוכח חומרת העבירה והשלכותיה, נמנע קצין המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו, אך המליץ כי יעבור תהליך של שיקום בכלא בו ירצה את עונשו.

5.         באת כוח המאשימה, אשר הודיעה כי היא תבקש להעיד את אימו של הנאשם, ביקשה ביום הדיון לדחות את הטיעון לעונש, כדי להגיש תסקיר קורבן, בעקבות פנייה של מייצג ההורים, אשר טען כי האם אינה מסוגלת למסור דבריה בפני הנאשם. משהתנגדו הסניגורים לדחייה הממושכת שהיתה נדרשת לצורך הכנת תסקיר קורבן, הוחלט, בהסכמת הנאשם והצדדים, כי הורי המנוח יעידו שלא בנוכחותו.